אז איך השיר הזה קשור לכאן?
"סוד כָּמוּס לפרה ולסוס". זה היה אחד המשפטים הנפוצים ביותר בספרי הזיכרון של פעם.
המילה כמוס פירושה חבוי, מוצפן, משהו סודי שאין לגלות את תוכנו.
כשאני נכנסת לחדרי החדרים של הלב, כדי לשחרר מועקות, אני מהלכת בזהירות רבה. אני מתפללת שלא אהיה "פיל בחנות חרסינה".
אם כשבאתי, הסיטו את הוילון וחשפו בפני רגשות, אני אבקש הנחייה לנהוג בחכמה, כדי לא למעול באמון השביר עד מאוד, שנתנו בי.
בעבודה שלי עם ילדים וגם מבוגרים, פעמים רבות, אני מבקשת לגלות מהו הסוד הכמוס, או התחושה המעיקה, שכל כך קשה להם לגלות לאחרים. מבקשת לבדוק, למה הם כל כך חוששים להגיד, לבקש ולהסביר את עצמם .
מתברר, לעיתים קרובות, שהם ניסו פעם לשתף. התגובה שקיבלו, גרמה להם להישבע לעצמם, שלא יספרו יותר שום דבר אישי, לאף אחד. הם חוו אפקט של כדור שלג.
איך נוצר אפקט של כדור שלג מגילוי סוד או חוויה אישית?
לדוגמא: ילד מגיע מצוברח מאוד מבית הספר. אין לו בעיות חברתיות והוא ילד מקובל. אמא שלו מדובבת אותו כדי שיספר מה קרה. הוא מספר לה, שבמשחק תופסת בהפסקה, הגומי במכנסיים נקרע והם נפלו לו עד הברכיים. ראו לו את התחתונים והילדים צחקו.
שלב א'
לאמא כואב הלב, מהמצוקה שהילד הביע. האמא מציפה אותו בשאלות: מי זה היה? מי צחק עליו? האם אמר למורה שצחקו עליו? האם המורה דיברה עם הכיתה, שאסור לצחוק על ילדים? שזה לא בסדר! האמא משדרת כעס, מתקיפה בשאלות ואף מעבירה שיפוט וביקורת על כל הנוגעים בדבר.
שלב ב'
בכיתה לומד בן של חברים. היא מתקשרת לאמו, לשאול אם שמעה על כך. מקשת שתתחקר את הילד שלה. החברה מצרפת אותו לשיחה כדי שיענה לשאלות. יש מצב, ששתי האימהות מעמידות את החבר במצב לא נעים של "למה לא עזרת לו"?
שלב ג'
האמא מתקשרת גם למורה ומביעה מורת רוח מחוסר הטיפול הולם, לדעתה, במקרה. המורה מבטיחה לה לשוחח מחר עם הכיתה.
בשלב הזה, הילד כבר מכווץ כולו תחת המפולת…
הילד הפגוע לא היה זקוק לאמא שמתפרקת רגשית. הוא היה זקוק לאמא שהיא נמל פריקה! לאמא שאפשר לבכות מעט על הכתף שלה ולקום מעודד.
הוא רצה אמא, שתשאל אותו אם התבייש מאוד. אם הצחוקים של הילדים גלשו להצקות, או נפסקו כשסידר את מכנסיו. האם ציפה לתגובה שונה מחבריו ולכן נפגע? האם הוא מבין שגם הם היו במבוכה?
לרוב, הילדים ישכחו, עד מחר, מה קרה וימשיכו הלאה.
להתקשר למורה או להורה של ילד בכיתה, יגרום לכך שהאירוע לא יישכח.
אם המורה תעשה "שיחת חינוך" מאשימה וכיתתית, שצריך לעזור ולא לצחוק, הילדים יפתחו טינה לילד "המלשן". הבן של החברים יכעס עליו, שננזף
בגללו, ויתרחק ממנו. מה שעוד יקרה, זה שהילד לא ישתף יותר אחרים, בסודות או ברגשות שלו. הוא למד לקח!
הורים
נניח שהילד מספר שעישן קצת, שעשה מעשה קונדס עם חברים והבריז משעורי מתמטיקה. לפני הטפות המוסר, ה "ככה לא מתנהגים," ה"אני מתפלא עליך, "הריתוק" וה"תשב עכשיו להשלים את כל החומר", בבקשה, קחו נשימה עמוקה, בקשו חכמה, כשלמה המלך, ותשאלו האם הרגיש לחץ חברתי? תשאלו ברוגע, מה במתמטיקה גרם לו להיעלם מהשעורים. תשאלו מה יעזור לו ומה הוא מבקש מאיתנו. בחרו במילת השאלה -מה? במקום -לָמָה?. והכי חשוב – חבקו אותו ותגידו – תודה ששיתפת אותי!
אז איך השיר הזה קשור לכאן?
"סוד כָּמוּס לפרה ולסוס". זה היה אחד המשפטים הנפוצים ביותר בספרי הזיכרון של פעם.
המילה כמוס פירושה חבוי, מוצפן, משהו סודי שאין לגלות את תוכנו.
כשאני נכנסת לחדרי החדרים של הלב, כדי לשחרר מועקות, אני מהלכת בזהירות רבה. אני מתפללת שלא אהיה "פיל בחנות חרסינה".
אם כשבאתי, הסיטו את הוילון וחשפו בפני רגשות, אני אבקש הנחייה לנהוג בחכמה, כדי לא למעול באמון השביר עד מאוד, שנתנו בי.
בעבודה שלי עם ילדים וגם מבוגרים, פעמים רבות, אני מבקשת לגלות מהו הסוד הכמוס, או התחושה המעיקה, שכל כך קשה להם לגלות לאחרים. מבקשת לבדוק, למה הם כל כך חוששים להגיד, לבקש ולהסביר את עצמם .
מתברר, לעיתים קרובות, שהם ניסו פעם לשתף. התגובה שקיבלו, גרמה להם להישבע לעצמם, שלא יספרו יותר שום דבר אישי, לאף אחד. הם חוו אפקט של כדור שלג.
איך נוצר אפקט של כדור שלג מגילוי סוד או חוויה אישית?
לדוגמא: ילד מגיע מצוברח מאוד מבית הספר. אין לו בעיות חברתיות והוא ילד מקובל. אמא שלו מדובבת אותו כדי שיספר מה קרה. הוא מספר לה, שבמשחק תופסת בהפסקה, הגומי במכנסיים נקרע והם נפלו לו עד הברכיים. ראו לו את התחתונים והילדים צחקו.
שלב א'
לאמא כואב הלב, מהמצוקה שהילד הביע. האמא מציפה אותו בשאלות: מי זה היה? מי צחק עליו? האם אמר למורה שצחקו עליו? האם המורה דיברה עם הכיתה, שאסור לצחוק על ילדים? שזה לא בסדר! האמא משדרת כעס, מתקיפה בשאלות ואף מעבירה שיפוט וביקורת על כל הנוגעים בדבר.
שלב ב'
בכיתה לומד בן של חברים. היא מתקשרת לאמו, לשאול אם שמעה על כך. מקשת שתתחקר את הילד שלה. החברה מצרפת אותו לשיחה כדי שיענה לשאלות. יש מצב, ששתי האימהות מעמידות את החבר במצב לא נעים של "למה לא עזרת לו"?
שלב ג'
האמא מתקשרת גם למורה ומביעה מורת רוח מחוסר הטיפול הולם, לדעתה, במקרה. המורה מבטיחה לה לשוחח מחר עם הכיתה.
בשלב הזה, הילד כבר מכווץ כולו תחת המפולת…
הילד הפגוע לא היה זקוק לאמא שמתפרקת רגשית. הוא היה זקוק לאמא שהיא נמל פריקה! לאמא שאפשר לבכות מעט על הכתף שלה ולקום מעודד.
הוא רצה אמא, שתשאל אותו אם התבייש מאוד. אם הצחוקים של הילדים גלשו להצקות, או נפסקו כשסידר את מכנסיו. האם ציפה לתגובה שונה מחבריו ולכן נפגע? האם הוא מבין שגם הם היו במבוכה?
לרוב, הילדים ישכחו, עד מחר, מה קרה וימשיכו הלאה.
להתקשר למורה או להורה של ילד בכיתה, יגרום לכך שהאירוע לא יישכח.
אם המורה תעשה "שיחת חינוך" מאשימה וכיתתית, שצריך לעזור ולא לצחוק, הילדים יפתחו טינה לילד "המלשן". הבן של החברים יכעס עליו, שננזף
בגללו, ויתרחק ממנו. מה שעוד יקרה, זה שהילד לא ישתף יותר אחרים, בסודות או ברגשות שלו. הוא למד לקח!
הורים
נניח שהילד מספר שעישן קצת, שעשה מעשה קונדס עם חברים והבריז משעורי מתמטיקה. לפני הטפות המוסר, ה "ככה לא מתנהגים," ה"אני מתפלא עליך, "הריתוק" וה"תשב עכשיו להשלים את כל החומר", בבקשה, קחו נשימה עמוקה, בקשו חכמה, כשלמה המלך, ותשאלו האם הרגיש לחץ חברתי? תשאלו ברוגע, מה במתמטיקה גרם לו להיעלם מהשעורים. תשאלו מה יעזור לו ומה הוא מבקש מאיתנו. בחרו במילת השאלה -מה? במקום -לָמָה?
והכי חשוב – חבקו אותו ותגידו – תודה ששיתפת אותי!