מחוננים וליקויי למידה - איך יכול להיות?
מחוננים וליקויי למידה - איך יכול להיות?
– לא יכול להיות דבר כזה! הוא חכם נורא! מה פתאום ליקויי למידה?
הוא סתם עצלן!
– אז יש לי חדשות בשבילכם:
ועוד איך יש דבר כזה!
מחוננות ואינטליגנציה גבוהה, אינן עירבון לכך, שהילד יגיע בקלי קלות לקצה הפירמידה האקדמית וילמד ללא שום קושי.
יש ילדים מחוננים המתקשים לעמוד בדרישות של בית הספר, כדי להוכיח מצויינות.
כדאי לעשות הפרדה בין חכמה, ידע והבנה, לבין קושי במיומנויות לימודיות טכניות כגון:
כתיבה, קריאה, זיכרון, סדר ואירגון. מיומנויות הנקראות: "תַלְמִידוּת".
קשיים טכניים אלה, הם קשיים שמעכבים למידה, אך אין להם קשר לאינטליגנציה.
לצערי, באופן שבו מודדים ובוחנים יכולות שכליות במערכת החינוך, הקשיים הטכניים האלה, פוגעים ברמת ההישגים.
הכרתי מחוננים רבים, שההורים שלהם או המורים, העלו ספק לגבי חכמתם.
הרי הם כותבים רק שתי מילים כתשובה, מסרבים להתאמץ, ואין להם מוטיבציה.
"הוא מתקשה במקצועות רַבֵי -מֶלל", הם אומרים לי, כי אין לו הבנה.
ואיך הקריאה הטכנית שלו? אני שואלת. והתשובה לגבי ילדים חכמים היא:
"הוא קרא כבר בגן, בלי ניקוד. אין לו בעייה לקרוא! הוא עצלן ומעדיף מחשב".
אבל, יסתבר אחרי תשאול נוסף, שהוא חכם ולכן מנחש נכון את מילים, יותר מאשר קורא אותן,
שהדילוג על שלב הניקוד מקשה עליו לקרוא שירה, תנ"ך וללמוד דקדוק.
כאשר הטקסט הוא לימודי, עמוס וצפוף במושגים, כבר אי אפשר לנחש וקשה להבין מספיק, כדי לעמוד במטלה הלימודית.
אני מתמחה במחוננים, אך גם בליקויי למידה ובתת הישגיות.
היו לי ויכוחים רבים עם מורות שאמרו שלילד אין הבנה, ואין לו תפיסה, כי הנה, עובדה הוא נכשל במבחן בעברית…
כאשר ילד לא עובד או נכשל, אני קודם כל בודקת, אם יש לו קשיים טכניים של כתיבה (דיסגרפיה) או קריאה (דיסלקציה) .
אני שואלת מה יקרה אם יקריאו לו את הטקסט, כדי לבדוק אם הבין.
"זו לא הבנת הנקרא, זו הבנת הנשמע", עונות לי המורות ואני משיבה בתקיפות, שהבנה זו הבנה,
וגם אם שומעים את הטקסט, דרושה יכולת, שכלית תקינה, להבין את הנשמע.
– לא יכול להיות דבר כזה! הוא חכם נורא! מה פתאום ליקויי למידה?
הוא סתם עצלן!
– אז יש לי חדשות בשבילכם:
ועוד איך יש דבר כזה!
מחוננות ואינטליגנציה גבוהה, אינן עירבון לכך, שהילד יגיע בקלי קלות לקצה הפירמידה האקדמית וילמד ללא שום קושי.
יש ילדים מחוננים המתקשים לעמוד בדרישות של בית הספר, כדי להוכיח מצויינות.
כדאי לעשות הפרדה בין חכמה, ידע והבנה, לבין קושי במיומנויות לימודיות טכניות כגון:
כתיבה, קריאה, זיכרון, סדר ואירגון. מיומנויות הנקראות: "תַלְמִידוּת".
קשיים טכניים אלה, הם קשיים שמעכבים למידה, אך אין להם קשר לאינטליגנציה.
לצערי, באופן שבו מודדים ובוחנים יכולות שכליות במערכת החינוך, הקשיים הטכניים האלה, פוגעים ברמת ההישגים.
הכרתי מחוננים רבים, שההורים שלהם או המורים, העלו ספק לגבי חכמתם.
הרי הם כותבים רק שתי מילים כתשובה, מסרבים להתאמץ, ואין להם מוטיבציה.
"הוא מתקשה במקצועות רַבֵי -מֶלל", הם אומרים לי, כי אין לו הבנה.
ואיך הקריאה הטכנית שלו? אני שואלת. והתשובה לגבי ילדים חכמים היא:
"הוא קרא כבר בגן, בלי ניקוד. אין לו בעייה לקרוא! הוא עצלן ומעדיף מחשב".
אבל, יסתבר אחרי תשאול נוסף, שהוא חכם ולכן מנחש נכון את מילים, יותר מאשר קורא אותן,
שהדילוג על שלב הניקוד מקשה עליו לקרוא שירה, תנ"ך וללמוד דקדוק.
כאשר הטקסט הוא לימודי, עמוס וצפוף במושגים, כבר אי אפשר לנחש וקשה להבין מספיק, כדי לעמוד במטלה הלימודית.
אני מתמחה במחוננים, אך גם בליקויי למידה ובתת הישגיות.
היו לי ויכוחים רבים עם מורות שאמרו שלילד אין הבנה, ואין לו תפיסה, כי הנה, עובדה הוא נכשל במבחן בעברית…
כאשר ילד לא עובד או נכשל, אני קודם כל בודקת, אם יש לו קשיים טכניים של כתיבה (דיסגרפיה) או קריאה (דיסלקציה) .
אני שואלת מה יקרה אם יקריאו לו את הטקסט, כדי לבדוק אם הבין.
"זו לא הבנת הנקרא, זו הבנת הנשמע", עונות לי המורות ואני משיבה בתקיפות, שהבנה זו הבנה,
וגם אם שומעים את הטקסט, דרושה יכולת, שכלית תקינה, להבין את הנשמע.
איך מגלים את הפלא שבילד?
לא פעם, הקראתי לילד טקסט, מעל רמת גילו. ביקשתי ממנו לענות לי בעל פה את התשובות.
בדרך כלל, יכולת ההבנה והסקת המסקנות שלו היו מרשימות!
כשלילד קשה מאוד לכתוב, הכתב יוצא בלתי קריא. היד שלו מפגרת בקילומטר, אחרי המחשבה היפה, שעלתה בראשו כתשובה.
הילד זקוק לזמן רב כדי לכתוב טכנית משפט. המחשבה היפה שלו, מתפוגגת במלחמה בין העיפרון לדף.
כואב לו ביד מהמאמץ ובלב – מהבושה.
הוא יעדיף, לא לשתף פעולה, מאשר להיות במצב מביש ומתסכל. ככה מתפתחת תת-הישגיות.
אם ילד לא קורא היטב, איך יבין את השאלה בחשבון?
לא הבין – קבעו שאין לו הבנה חשבונית או שיש לו ליקוי למידה
בחשבון. (דיסקלקוליה).
האומנם?
אם ליקוי הלמידה הוא גם בזיכרון ותפיסה מרחבית והוא מתקשה לחשב פעולות חשבון בשל כך, האם אין לו הבנה חשבונית?
יש לו הבנה חשבונית, אם הוא יודע באיזה פעולה ומשוואה צריך להשתמש כדי לפתור את השאלה, בלי לחשב את התוצאה.
יש לו הבנה חשבונית, גם כשאינו מצליח לחשב בראש, באופן טכני, כמה זה שלוש עשרה פחות שבע.
כדי לעבוד עם מחשבון לפתרון שאלה, צריך יכולת חשיבה חשבונית. צריך ללחוץ במחשבון על הפעולה הנדרשת.
המחשבון רק מחשב. הוא לא בוחר את הפעולה בשבילינו.
אני אבדוק הבנה חשבונית, כאשר אקריא לילד את השאלה, הוא יכתיב לי את המשוואה ואתן לו מחשבון כדי לחשב טכנית.
לרוב, תהיה הפתעה גדולה לטובה.
עשיתי זאת לא פעם. זה בדוק!
ישנם ילדים שאלוהים לא בירך אותם ביכולות של חשיבה גבוהה מופשטת, הסקת מסקנות, השוואה ויישום.
הם זקוקים לתיווך מילולי ולהסברים מעשיים וקצרים, ברמת התוכן.
התאמות כגון תוספת זמן, הקראה, הכתבה וכד', ישפרו אך במעט את הישגיהם.
לעומתם, ילדים מחוננים או בעלי יכולת חשיבה טובה, ימריאו בהישגיהם, בעזרת ההתאמות האלה וניטרול הקשיים הטכניים.
קשיים שבשפת בית הספר נקראים "תַּלְמִידוּת".
התסכול שילד מחונן וליקוי למידה חווה, הוא עוצמתי עוד יותר מאצל אחרים.
מדוע?
כי נושאים המעניינים אותו ואינם קשורים לבית-הספר, הוא לומד בדרכו, בזמנו ולפי בחירתו. הוא לא צריך להיבחן עליהם.
הוא יודע שבתנאים שלו, הוא מבין מהר ולומד מהר דברים שלאחרים אין מושג לגביהם.
בתוך תוכו הוא יודע, שהוא חושב אחרת ויצירתי. אבל זה לא מה שנדרש ממנו, כדי להצטיין
בבית-הספר. הסביבה תשדר לו שהוא לא חכם מספיק, או חכם מאוד אבל עצלן ומאכזב.
לכן הילד יבחר להתנתק, להסתגר בחדר ולברוח למסכים.
לסיכום
מחוננות ואינטליגנציה גבוהה, אינן עירבון לכך, שהילד יגיע לקצה הפירמידה
של ההישגים האקדמיים.
איך מגלים את הפלא שבילד?
לא פעם, הקראתי לילד טקסט, מעל רמת גילו. ביקשתי ממנו לענות לי בעל פה את התשובות.
בדרך כלל, יכולת ההבנה והסקת המסקנות שלו היו מרשימות!
כשלילד קשה מאוד לכתוב, הכתב יוצא בלתי קריא. היד שלו מפגרת בקילומטר, אחרי המחשבה היפה, שעלתה בראשו כתשובה.
הילד זקוק לזמן רב כדי לכתוב טכנית משפט. המחשבה היפה שלו, מתפוגגת במלחמה בין העיפרון לדף.
כואב לו ביד מהמאמץ ובלב – מהבושה.
הוא יעדיף, לא לשתף פעולה, מאשר להיות במצב מביש ומתסכל. ככה מתפתחת תת-הישגיות.
אם ילד לא קורא היטב, איך יבין את השאלה בחשבון?
לא הבין – קבעו שאין לו הבנה חשבונית או שיש לו ליקוי למידה
בחשבון. (דיסקלקוליה).
האומנם?
אם ליקוי הלמידה הוא גם בזיכרון ותפיסה מרחבית והוא מתקשה לחשב פעולות חשבון בשל כך, האם אין לו הבנה חשבונית?
יש לו הבנה חשבונית, אם הוא יודע באיזה פעולה ומשוואה צריך להשתמש כדי לפתור את השאלה, בלי לחשב את התוצאה.
יש לו הבנה חשבונית, גם כשאינו מצליח לחשב בראש, באופן טכני, כמה זה שלוש עשרה פחות שבע.
כדי לעבוד עם מחשבון לפתרון שאלה, צריך יכולת חשיבה חשבונית. צריך ללחוץ במחשבון על הפעולה הנדרשת.
המחשבון רק מחשב. הוא לא בוחר את הפעולה בשבילינו.
אני אבדוק הבנה חשבונית, כאשר אקריא לילד את השאלה, הוא יכתיב לי את המשוואה ואתן לו מחשבון כדי לחשב טכנית.
לרוב, תהיה הפתעה גדולה לטובה.
עשיתי זאת לא פעם. זה בדוק!
ישנם ילדים שאלוהים לא בירך אותם ביכולות של חשיבה גבוהה מופשטת, הסקת מסקנות, השוואה ויישום.
הם זקוקים לתיווך מילולי ולהסברים מעשיים וקצרים, ברמת התוכן.
התאמות כגון תוספת זמן, הקראה, הכתבה וכד', ישפרו אך במעט את הישגיהם.
לעומתם, ילדים מחוננים או בעלי יכולת חשיבה טובה, ימריאו בהישגיהם, בעזרת ההתאמות האלה וניטרול הקשיים הטכניים.
קשיים שבשפת בית הספר נקראים "תַּלְמִידוּת".
התסכול שילד מחונן וליקוי למידה חווה, הוא עוצמתי עוד יותר מאצל אחרים.
מדוע?
כי נושאים המעניינים אותו ואינם קשורים לבית-הספר, הוא לומד בדרכו, בזמנו ולפי בחירתו. הוא לא צריך להיבחן עליהם.
הוא יודע שבתנאים שלו, הוא מבין מהר ולומד מהר דברים שלאחרים אין מושג לגביהם.
בתוך תוכו הוא יודע, שהוא חושב אחרת ויצירתי. אבל זה לא מה שנדרש ממנו, כדי להצטיין
בבית-הספר. הסביבה תשדר לו שהוא לא חכם מספיק, או חכם מאוד אבל עצלן ומאכזב.
לכן הילד יבחר להתנתק, להסתגר בחדר ולברוח למסכים.
לסיכום
מחוננות ואינטליגנציה גבוהה, אינן עירבון לכך, שהילד יגיע לקצה הפירמידה
של ההישגים האקדמיים.